אירלנד

מדבלין ועד גאלוואי: נופים עוצרי נשימה, שלל סוגי בירות ומבשלת גינס אחת – נסענו לאירלנד וחזרנו שיכורים, מרוצים ועם טעם של עוד עוד עוד!

Dublin, Ireland

עשרה ימים באירלנד יספקו לכם הצצה קטנה לאי הקטן והמסקרן ששוכן ממערב לאנגליה ומציע נופים ירוקים, כבשים לבנות ויפות מראה לצד בנייני אבן אפורים, טירות מסתוריות ופאבים מקומיים שמושכים אליהם תיירים מכל העולם. מישהו אמר הפי האוור? התחלנו!

תחנה ראשונה - דבלין

את המסע שלנו התחלנו בעיר הבירה דבלין. אחרי בערך 12 שעות מסע ארוכות שכללו קונקשן בציריך (זה הזמן לציין שאין טיסות ישירות לאירלנד) הגענו ליעד הנכסף. השעה הייתה מוקדמת יחסית והצ'ק אין היה רחוק, אז שמנו את המזוודות במלון ויצאנו לעיר.

Do you want beer, my dear?

התחנה הראשונה שלנו הייתה פאב אירי מסורתי, או עבור המקומיים - פשוט פאב. מאחר ומדובר ברפובליקה עם תרבות שתייה מפוארת, הבארים נפתחים כבר בשעות הצהריים ומציעים מבחר בירות לעובר האורח הצמא.

ארז כמובן שתה גינס, פחות או יותר המשקה הלאומי של אירלנד, ואני? מי זוכר. מסתבר שלבירה ב-12:00 בצהריים ומחסור רציני בשעות שינה יש השפעות על המוח האנושי.

מילה על הפאבים באירלנד ועל חביות בירה בכלל.

בירה מאוחסנת בחבית ברזל ומוזרמת לברז באמצעות לחץ גז (Co2). כאשר חבית חדשה נפתחת הגז מהבלון שנכנס לחבית מתחיל לפגום אט אט בטריותה, לכן בירה טרייה היא כזו שנמזגת כמה שיותר קרוב למועד פתיחת החבית. כמה זמן זה בערך? בואו נגיד שאורך החיים של חבית בירה פתוחה נע בין 3-6 ימים בהתאם לסוג הבירה ולתנאים בהם היא מוחזקת.

באשר לדבלין, בכל פינה בעיר תמצאו בר, פאב או מסבאה מודרנית. פאב אירי מסורתי בנוי מעץ וקירות צבועים ירוק בקבוק, מציע מוזיקה מקומית ושלל ברזי בירות מקומיות לצד בינלאומיות. מלאגר ועד קראפט, מוגזות היטב או בכלל לא, הבירות שתשתו באירלנד הן סופר טריות שכן החביות מתחלפות בקצב מהיר שלא מאפשרות למשקה הנוזלי להתחמם או להתקלקל כל הדרך מהחבית אל החך שלכם.

מנוחת הלוחם ורובע טמפל בר בסביבות השעה שלוש חזרנו אל Temple bar inn, מלון בוטיק קטן וחביב להפליא שממוקם בלב העיר, שלוש דקות הליכה מטריניטי קולג' וארבע דקות הליכה ממוזיאון הוויסקי האירי שייקח אתכם למסע היסטורי מרתק של אלפיים שנות ייצור וויסקי שמקבילות, באורח קוסמי, לאלפיים שנות גלות של העם היהודי.

ה- Temple bar Inn ממוקם בלב רובע טמפל בר, איזור הברים והמסעדות הפופולרי של העיר - בהא הידיעה! צמוד אליו יש מסעדה תאילנדית קטנה, טעימה ולא פחות חשוב – נקייה. מאוד נקייה. החדרים עצמם די קטנים ואין מזגן או אוורור למעט חלונות גדולים שאמורים לספק משבי רוח מרעננים, מה שבהחלט אמור להספיק מאחר ומדובר במדינה שמזג האוויר בה נוטה יותר לקריר מאשר לחום אימים קיצוני (היי ישראל) אבל כשאנחנו נסענו, אמצע יוני למתעניינים, גל חום נוראי שטף את אירופה ועם קצב ההתחממות הגלובלית נראה כי עיר הבירה של הבירה (אתם ראיתם מה עשיתי כאן?) תצטרך להתחיל להצטייד במזגנים ולצמצם את טביעת הרגל הפחמנית שלה.

מפה לשם, צנחנו על המיטה ובמצמוץ השני כבר שקעתי בשינה עמוקה. כשהתעוררתי השעה הייתה 21:00 בערב וארז – אין. אך מאחר ויודע צדיק נפש בהמתו ירדתי לבר הקטן שנמצא מול המלון ומצאתי אותו מנהל שיחה עם מקומי חביב בשם ג'ון שבדיוק סיים את כוס הבירה השלישית שלו והתחיל להתנדנד כמו מריונטה ברוחות של דצמבר. זה היה הקיו שלנו להתקדם, אז נפרדנו לשלום מג'ון והמשכנו הלאה. בשעה הזו הרחובות עמוסים מקומיים ותיירים כאחד, הפאבים מלאים והבירה זורמת חופשי, אז זרמנו גם אנחנו ונכנסו לפאב אקראי ואחריו לעוד אחד ואז לעוד אחד, אחרי השלישי כבר הפסקתי לספור.

?hop house יותר מדי

אני לא חובבת בירות גדולה, מודה. אני לגמרי אשת ג'ין וטוניק, אבל באירלנד התנהג כאירי ובחרתי בבירה שנשמעת לי כיפית – hop house. למחרת בבוקר כשההאנג אובר צלצל להודיע שהוא יצא לסידורים אחרים התפניתי לקרוא על הבירה שפרצה לחיי בסערה. בכל זאת, אחרי עשור בחיי הלילה, כדאי שאדע משהו גם על בירות איריות. ובכן, בירת הופ האוס 13 היא לאגר שבושל עם שעורה, שמרי גינס, *כשות גלקסי אוסטרלי, כשות טופז וכשות מוזאיק אמריקאי. ומבחינת הטעם? יש לה ארומה פירותית, טעמים של משמש ואפרסק, גוף מלא (זה אומר שאתם לא מרגישים שאתם שותים מים) היא נטולת מרירות, מגיעה עם 5% אלכוהול שהולכים לזרום לכם בדם ושיהיה לבריאות.

(*כשות = הופ באנגלית, ומכאן שמה, טה דה!)

תיירים בדרכים: קילקני וגלנדלוק

כשתכננתי את הטיול חשבתי שיהיה כיף לשכור רכב ולנסוע מדבלין לקילקני ואז לגאלאווי, כלומר מדבלין דרומה ומערבה, אולי לשלב את קורק וקילארני בהתאם לאורך הטיול אך מבלי להיכנס לאזור הצפון המסוכסך הנמצא בכלל בשליטת בריטניה. הבעיה היא שאם שותים - לא נוהגים, אז החלטנו שאת הפעם הראשונה באירלנד נעשה ברגל או בתחבורה ציבורית וכיאה לתיירים שאנחנו סגרנו טיול יום למחוז קילקני עם חברת paddywagontours ויצאנו לדרך.

את הטיול התחלנו בנסיעה ברחובות דבלין. לא הצלחנו להבין כל מה שאמר הנהג-מדריך בעל המבטא האירי הכבד, אבל את החלק על עבודות השיפוץ ברחובות העיר קשה היה לפספס, מסתבר שכבר למעלה מחמש עשרה שנה יש שיפוצים במרכז העיר, ולדברי המדריך הפועלים יסיימו את העבודות כשאנשים יסיימו לקרוא את יוליסס (סיפורים מרתקים על בלומסדיי, בהמשך!)

ככה פותחים יום

יצאנו מהעיר והתחלתי לנשום.

עם כל הכבוד לדבלין, אני מאמינה שאת אירלנד האותנטית צריך לחוות בשטח. נסענו דרך כבישים פתלתלים מוקפים בעצים ירוקים כל הדרך ל-Glendalough, הידוע גם כעמק שני האגמים. כבר בכניסה התחוור לי כי מדובר בפיסת גן עדן מוקפת בשבילי הליכה נוחים, יערות צפופים ונחלים רומנטיים. בנקודת השיא מול האגם יש מקום מושלם להניח את המצלמה, ללחוץ על הטיימר ולרוץ לתפוס את הפוזה הנכונה ;ׁׂ)

אחרי טיול חופשי של כשעה וחצי חזרנו לאוטובוס והמשכנו אל העיר קילקני ששוכנת על גדות נהר נור, כשעה וחצי נסיעה מדבלין. בימי הביניים נחשבה קילקני לבירת אירלנד. היום היא ידועה בעיקר בשל הטירה הנורמנית המרהיבה שלה שנבנתה במאה ה-12, ברחובותיה הצרים, בחנויות בעלות המראה הפסטורלי ובבנייניה הצבעוניים שיוצרים יחד מראה קסום ומשובב נפש.

עכשיו, יש כאלה שאומרים שראית טירה אחת - ראית את כולן, אבל אני חובבת טירות ובשבילי כל טירה היא מיוחד במינה, עם עדיפות לכאלה שאפשר לעלות עד הצריח ולהשקיף על העיר. לכן נכנסנו לביקור בטירת קילקני ובגן הוורדים שסובב אותה.

אחלה פריטי וינטג' לריהוט הבית

אחלה פריטי וינטג' לריהוט הבית

קתדרלת סיינט מארי, קילקני

אני לא מתה על טיולים מאורגנים ובכן... בשל היותם מאורגנים. מה שאהבתי בטיול הזה זה שהוא באמת מאפשר לטייל בחופשיות ולעשות מה שרוצים. קובעים מראש נקודת ושעת חזרה ובין לבין אנחנו חופשיים לעשות מה שבא לנו.

אנחנו הספקנו להגיע גם לקתדרלת סיינט מארי וכמובן לעשות הפסקת בירה (קילקני כמובן) וסנדביץ'.

אם אתם מתכננים רוד טריפ, מדובר ביעד שאפשר להעביר בו יומיים בכיף, לטייל באופן חופשי ברגל ופשוט ליהנות מהאווירה הממגנטת של קילקני, מסמטאותיה הצרות, מהאדריכלות הישנה לצד החידושים המודרניים, מבתי הקפה הקטנים ומהפאבים המקומיים.

אל תוך השחור הגדול: מבשלת גינס

בבוקר היום השלישי נפרדנו מהמלון שלנו במרכז העיר ועברנו להילטון ברחוב צ'רלמונט, איפה שיש מזגן. אני הרגשתי קצת iffy אז נשארתי לנוח בשעה שארז עשה דרכו למבשלת גינס. זה באמת היה מבאס לפספס את הביקור, במיוחד במבט לאחור, אבל ארז היה נחמד מספיק בשביל להגיד לי שלא היה מעניין בכלל. אחרי שהוצאתי ממנו את האמת (נכנסה גינס יצא סוד) הוא סיפר שהמבשלה היא מקום שלא כדאי לפספס, בין אם אתם חובבי גינס ובין אם לא. היא מוקפת חומת אבן עתיקה, אבל כשנכנסים פנימה מגלים מבנה זכוכית שמדמה כוס בירה עצומת מימדים. במהלך הסיור מקבלים הסברים על המבשלה, כיצד מכינים גינס (המשקה הלאומי, תנו כבוד!) וגם על ארתור גינס המייסד שייצר את חבית הגינס הראשונה אי שם בשנת 1759.

בוגר סדנת מזיגת גינס רוצה להודות להוריו שהביאו אותו עד הלום

בקומת הכניסה קונים כרטיס שמאפשר לכם לבחור לאיזה מסלול בא לכם ללכת. ארז בחר בסדנת מזיגה בה למד, בין השאר, מהי הדרך האולטימטיבית למזוג גינס. את הסיור מלווים סרטים אורקוליים ומשחקים אינטראקטיביים שמזמינים אתכם לבדוק את הידע שלכם באלכוהול בשילוב עם שאלות משעשעות כמו איך מפיגים הנגאובר (על ידי שתייה כמובן, לא?) שבירת מיתוסים ועוד. בקומת הגג יש בר-מסעדה עם תצפית רחבה על העיר. נקודת סיום פסטורלית בהחלט ויעד שלא אפספס בביקור הבא.

?רוצים לפגוש את הסמל של גינס במציאות

כדאי לדעת

הסמל של גינס הוא הנבל של הגיבור האירי בריאן בורו והוא שמור בקנאות בספריית טריניטי קולג'. הנבל הוא גם סמלה של אירלנד עם שינוי קטן, הנבל של גינס פונה שמאלה ואילו בסמל המדינה הוא פונה ימינה, ממש כמו הנבל המקורי.

ולסיום עובדה דוחה במיוחד אבל עם הפי אנדינג, עד שנת 2017 המבשלה הייתה מסננת את השמרים מהבירה באמצעות מעיים של דגים (איכס גדול) אבל כיום הם מסננים באמצעות קרניים אולטרה-סגולות נטולות מעיים. וטוב שכך.

It's bloom's day festival!

התמזל מזלנו וטיילנו בדבלין בתאריך שבו נחגג בלומס'דיי. יום חגיגי לציון חייו של הסופר האירי ג'יימס ג'ויס שכתב את הרומן הבלתי קריא ואחד מהספרים הנחשבים ביותר בעולם הספרות - יוליסס.

תאריך החגיגות הוא כמובן ה 16.6 בהתאמה ליום בו מתרחשים אירועי הרומן (16.6.1904) והוא נקרא כך על שמו של גיבור הספר - ליאופולד בלום. סתם ככה שתדעו, הבר האירי "מולי בלום" בתל אביב נקרא על שמה של מולי, אשת גיבור הספר :)

מולי בלום וג'יימס ג'ויס - האיחוד

בבלומסדיי המקומיים מתקבצים במקומות שונים ברחבי העיר ומקריאים בפומבי אירועים ספרותיים שהתרחשו באותה נקודה. כמובן שהשמחה מתפשטת גם לפאבים המקומיים שמתמלאים דמויות צבעוניות המפיחות חיים בגיבורי הספר. זה היה מאוד משעשע כשארז הסתובב בין אנשים ומאחורי גבי אמר להם שאני תרגמתי את הספר לעברית, מה שלא היה ולא נברא, כן? זה היה קצת פחות משעשע כשהם באו אליי בהתרגשות לשאול מה החלק שהכי אהבתי... מזל שהיה הרבה אלכוהול בסביבה להסיח את דעתם לנושא אחר. בכל מקרה, בהייפ של הרבה אלכוהול בדם קניתי את הספר, באנגלית. איחלתי לעצמי בהצלחה ובנחישות רבה אני מתכוונת, יום אחד, לקרוא אותו עד סופו.

נקסט סטופ - טריניטי קולג'

אני אוהבת ללמוד ויותר מזה אני אוהבת מבנים היסטוריים, טירות, סולמות, מדרגות לולייניות, חדרים נסתרים ובעיקר לדמיין מה התרחש בכל אחד מהמקומות האלו ואיזה גילויים נעשו לאורך השנים. אז סחבתי את ארז לחצי יום כיף בטריניטי קולג' - מוסד החינוך האקדמי העתיק ביותר באירלנד שהוקם בשנת 1592.

בספריית טריניטי קולג' נמצא "החדר הארוך", ביתם של לא פחות מ 200,000 ספרים מתקופות שונות. אפשר לשוטט בחופשיות בין המדפים ומי שרוצה יכול אפילו לשבת לקרוא פיסת היסטוריה (כמדומני מצריך הזמנה מראש, או להיות סטודנט). מאחר וידע הוא אוצר שכמה שיותר ממנו - יותר טוב, אני מרשה לעצמי לנחש כי האטרקציה המרכזית של טריניטי קולג', מעבר למדשאות רחבות הידיים ופינות החמד היא כמובן The book of kells - ספר שנכתב בלטינית, בשנת 800 לספירה, על ידי נזירים קלטים. הספר מתאר את ארבע הבשורות (על פי מתי, מרקוס, לוקאס ויוחנן) מתוך הברית החדשה ומלווה בציורים מרשימים וצבעוניים שאוירו הרבה הרבה לפני המצאת המחשב - בכתב יד.

ואם הספרייה הזו נראית לכם מוכרת, אתם לא לבד. שמועה מספרת שהיא היוותה השראה לספרייה בסדרת סרטי הארי פוטר (הסצנות עצמן צולמו באוניברסיטת אוקספורד, אנגליה) ייתכן ומדובר בטריק שיווקי או סתם שמועה חסרת בסיס, אבל הדמיון מדהים ובכל מקרה כשאתם מגיעים שימו את גלימת ההיעלמות וצאו למסע מרתק בין ספרים מאובקים!

!גשם של ספרים - רד עליי

גן החיות של דבלין

אני לא חובבת נלהבת של חיות בכלובים ובפעם הבאה שאראה חיות אני מקווה שזה יהיה רק במקומן הטבעי או במרכזי טיפול כמו בית היתומים לפילים באפריקה/חוות טיפול וליטוף בתאילנד.

מה שיפה בגן החיות של דבלין הוא שהוא לא רק מציג חיות לראווה אלא למעשה משמר בעלי חיים רבים הנמצאים על סף הכחדה ומקיים אחד לאחד את תנאי המחיה שלהם בטבע. מדובר באטרקציה שיכולה בקלות להעביר חצי יום טיול, במיוחד לאור העובדה כי מדובר בשטח נרחב (ואני מתכוונת - עצום!) שקצת כמו תיבת נוח, מאגד בתוכו חיות בר כמו ג'ירפות וזברות, חיות ימיות כמו פינגווינים ואריות ים לצד ציפורים אקזוטיות נדירות ואפילו זוחלים (מוטיב הארי פוטר חוזר עם הביקור בכלוב הנחשים, בסיליסק לעומת זאת, לא היה).

במקום יש מזללת מזון מהיר שם אפשר לאכול צהריים וברזי מים נקיים לשתייה שמפצירים בך למלא את הבקבוק הרב פעמי שלך במקום לקנות פלסטיק (התחממות גלובלית כבר אמרתי?).

קום, יא עצלן

רובי וויליאמס באצטדיון אביבה

אחרי גן החיות רצנו למלון להחליף בגדים ולהתארגן להופעה של רובי באצטדיון אביבה. מדובר כמובן בארנת כדורגל ורוגבי שבאותו יום הוסבה להופעה והתהדרה בבמה מטורפת. מאחר ונעים להתהלך ברחובות דבלין בחודש יוני, זו היתה הזדמנות מעולה עבורנו לטייל בעיר ולכן, כשהחלפנו מלון בחרנו בכזה שנמצא במרחק הליכה סביר, במקרה שלנו כחצי שעה. בדרך פגשנו תושבים (ובעיקר תושבות) מבלפסט ומאנגליה שהגיעו במיוחד להופעה.

הגענו כמובן בין הראשונים. לפני שהכרתי את ארז בחיים לא הייתי חושבת לצאת כל כך מוקדם ואף פעם לא מצאתי את עצמי בשורות הראשונות, הייתי מסתפקת בהחלט ברביצה מאחור, נהנית מהמוזיקה והאווירה.

אבל היתרון של מי שמגיע ראשון הוא אפס תורים בכניסה, המיקום מול הבמה והאפשרות להתחכך בקצת אבק כוכבים ולראות את רובי פנים אל פנים ולא הרחק מאחורה דרך מסכים.

תזיע עליי כפרה

רובי וויליאמס הוא לא הזמר עם הקול הכי טוב בעולם, אבל הוא פרפורמר מדהים ועל זה אין עוררין. הוא שילב בהופעה שלו סיפורים, עלה על מנוף וריחף מעל הקהל, אירח את אבא שלו לשיר משותף והעביר מסר מרגש של חוזק נפשי ואחדות. פאוזת רקע: באותה תקופה אירופה סבלה מגל טרור שגבה את חייהם של המונים. זה התחיל בטורקיה והמשיך לבריטניה, סטוקהולם ועד מתקפה על שומר בנוטר'דאם צרפת רק שבועיים לפני ההופעה, מה שגרם לרובי לשנות את פזמון השיר strong ולשלהב את הקהל לשיר איתו. כך יצא שבמקום לשיר you think that i'm strong - you're wrong כולם קראו בטירוף - You know that we're strong.

זו לא הפעם הראשונה שרובי אומר שהוא הכי אוהב להופיע בדבלין ואני יכולה להבין למה. הקהל מטורף עליו והוא עליהם בחזרה. כישראלית שרגילה שכולם כל הזמן מנסים לדחוף ולעקוף, חוויתי אפס דחיפות ואפס צפיפות, אפילו שהאצטדיון היה מפורק באנשים. מה שעוד יותר הלהיב אותי שזה שבאמצע ההופעה צוות הבמה התחיל לחלק מים לשורות הראשונות. בדיעבד, אולי הם רק רצו שיהיה לנו פיפי ונלך כבר הביתה, אבל אם נשים את הציניות בצד לרגע - זה היה אנושי להפליא.

להתראות דבלין, שלום גאלוואי

כל כך קל היה להישאר ברחובותיה הפסטורליים של דבלין ולוותר על נסיעה לגאלוואי, אם תשאלו את ארז זה מה שהוא היה מעדיף לעשות - להסתובב בפאבים המקומיים ולא לעזוב את העיר לעולם. 180 מעלות ממנו, לי זה נראה ממש מופרך ואף מוגזם להגיע לאירלנד ולא לראות טבע, במיוחד מאחר ואנחנו תל אביביים שחיים את העיר ואת חיי הלילה מגיל עשרים והחיות היחידות שנתקלנו בהן הן חולדות... אם כבר הגענו לאירלנד אני דורשת לנשום אוויר צח, לראות ירוק בעיניים וללטף כבשים רועות באחו! אז עלינו על רכבת לגאלוואי ותוך שעתיים כבר היינו בחלק הכי מערבי במדינה השוכן לחופי האוקיינוס האטלנטי. מזג אוויר שמשי במיוחד הפתיע אותנו וכשהמקומיים שמעו שאנחנו מתל אביב הם ביקשו שלא נעזוב לעולם בטענה שהבאנו את השמש מישראל לאירלנד. ביום שעזבנו, אגב, השמיים התקדרו והתחיל לרדת גשם זלעפות.

יופיה המרהיב של גאלוואי דרך עדשת המצלמה

בירה שמודעת לעצמה

כיאה למלכה שאני מצאתי לנו מלון סמוך לתחנת הרכבת כדי שלא נצטרך להתחיל להתבלבל בדרכים (ארז לא עזר בתכנון בכלל). הנחנו את הציוד במלון ויקטוריה (שלהגיד עליו שהוא גות'י למראה תהיה מחמאה אבל המיקום שלו מעולה) ויצאנו לתחנה הראשונה שלנו - הפאב הכי קרוב, שם גילינו, להפתעתנו, את הבירה המקומית עם השם הכי לא פוליטיקלי קורקט: Galway hooker.

אם תסתכלו בתמונה, אז ממש לידה יש ברז של פירוני האיטלקית, שהיא מעולה בפני עצמה.

באמת שאין מספיק מילים או תמונות שיוכלו לתאר את היופי והעוצמה השקטה של גאלוואי; מרחבי הדשא האינסופיים, הרחובות הקטנים שכאילו צוירו ביד אמן ונגני הרחוב שמנעימים את זמנם של העוברים ושבים.

מדובר בשילוב של כל מה שעיר יכולה להציע לצד טבע מרהיב והדובדבן שבקצפת - האוקינוס ברקע. אולי אלו בנייני האבן האפורים שמתמזגים עם המדשאות הירוקות, הכחול העמוק של הים והמקומיים הנינוחים שיחד יוצרים מראה פשוט קסום ושלו המלווה בתחושת אינסופיות שמחבקת את הנפש.

?אתה בא לפה הרבה

עוד קצת תמונות ואז... צוקי מוהר וגם: איך הלכנו לאיבוד בדרך לעיירה דולין ;)

צוקי מוהר

צוקי מוהר הם רכס צוקים מישוריים למדי המשתרעים לאורך של כשמונה קילומטרים, גובהם האימתני עומד על כ-200 מטר כשהרחק הרחק למטה נמצא האוקיאנוס האטלנטי. זוהי אחת מאטרקציות הטבע, אם אפשר לקרוא לזה ככה, המתויירות ביותר באיזור הבארן ובאירלנד בכלל.

בכל סוכנות נסיעות מקומית או אונליין אפשר לקנות טיול יום אל הצוקים, אנחנו בחרנו לא להיות תלויים בזמנים של אחרים והחלטנו לנסוע באוטובוס הראשון שיוצא מהתחנה המרכזית של גאלוואי, ממש סמוך למלון שלנו. הנסיעה עצמה אורכת כשעתיים-שעתיים וחצי והדרך היתה יפהפיה לא פחות מהנוף שציפה לנו בהמשך.

את הטיול שלנו התחלנו במרכז המבקרים כששמש חצופה העזה לזרוח מעלינו בשיא תפארתה, כפי שהזכרתי קודם - מזג האוויר הכה לא אופייני למדינה חייך אלינו וזכינו ביום שמשי ביותר שאפשר לנו לטייל בהנאה לאורך השבילים. כל כך חם היה שבמהלך הטיול הרגשתי עקצוצים בכתפיים ושאלתי את ארז אם הוא רואה משהו, מה שהוא ראה זה שפשוט נשרפתי קלות בחלקים שהיו חשופים לשמש! ולכן, אני אעשה פאוזה חשובה ואזכיר שגם כשנוסעים לטיול שהוא לא בטן גב, חשוב תמיד להצטייד בכובע וקרם הגנה. נכון שזו לא השמש של קו המשווה, אבל לא חבל על העור שלכם? ומעבר לזה - להסתובב עם "שיזוף חולצה"זה לא בדיוק להיט ;)

צלם אותי כאילו אני לא רואה

המשכנו אל מגדל או'בריאן ועלינו מעלה אל גג המבנה הצר שמשמש הן כמקום נהדר להצטלם בו והן כנקודת תצפית שמשקיפה, בין השאר, על איי אראן ומפרץ גאלוואי. אפשר להעביר פה בכיף חצי יום, לטייל בנינוחות בין השבילים, לעצור לתמונה (או אלף!) ולו רק בשל העובדה המאוד משמחת שהתאורה הטבעית של אירלנד לא מצריכה שום פילטר. אם תגיעו מוקדם בבוקר תזכו לראות את הערפל שמכסה את כל האופק לאט לאט מתפוגג וחושף את הצוקים בשיא יופיים.

פאן פקט: לחובבי הארי פוטר, צוקי מוהר מופיעים בסרט השישי בסדרה - הנסיך חצוי הדם, כאשר במסעם של הארי ודמבלדור אחר הורקרוקסים הם מגיעים לפתח מערה הנמצאת, נחשו איפה? למרגלות צוקי מוהר.

!אנחנו מעל העננים

מאחר ועשינו טיול עצמאי היינו צריכים לחזור אל העיירה דולין בשביל לתפוס את האוטובוס חזרה לגאלוואי. גוגל מפס הראה לנו שיש שביל הליכה קצר שמוביל עד לעיירה, אבל קצר הוא בהחלט לא היה! בדיעבד מסתבר שמדובר ב-8 קילומטרים שמסתכמים בלא פחות משעתיים וחצי הליכה תחת השמש הקופחת וכאילו זה לא מספיק, חלק משמעתי מהדרך עובר לאורך כביש מפותל שבו נוסעות מכוניות במהירות.

אבל אז עוד לא ידענו את זה, אז התחלנו ללכת ומהר מאוד גילינו שהלכנו לאיבוד במרחבים הירוקים, חוויה כיפית בפני עצמה, אבל לא כשיש לנו אוטובוס לתפוס. עברנו בין מדשאות ירוקות ומבנים פרטיים עד שהגענו לכביש שמחבר בין צוקי מוהר לעיירה. בשלב הזה כבר הייתי מוכנה לקחת חוט ולהתחיל למתוח אזימוט אבל אז, למזלנו, זוג צעיר משפילד, אנגליה שטייל במקום עם רכב ראה אותנו מנסים לחצות את הכביש, עצר ושאל אם אנחנו זקוקים לעזרה או טרמפ לעיירה, נפרדנו בשמחה מהכבשים לצד הדרך, קפצנו פנימה והודנו למזלנו הטוב. מסקנה: אם אתם מטיילים בצוקי מוהר, תכננו היטב את הדרך הלוך וחזור. בכניסה למרכז המבקרים יש אוטובוס שנוסע לעיירה, רק שימו לב לזמנים. אפשר כמובן ללון בדולין עצמה או להשכיר רכב ולטייל באופן חופשי (הכי כיף!).

העיירה דולין

העיירה, כאמור, נמצאת למרגלות הצוקים שבמחוז קלייר. מדובר במקום שלו, רגוע וקסום, ביתם של סוסים לבנים וחיות משק שמלחכות עשב במרחבים הפתוחים. מלבד נופים יפהפיים, פאבים מקומיים וספיגת תרבות אירית אותנטית שכוללת מוזיקה מקומית ו... אתם כבר יכולים לנחש - בירה, אין יותר מדי אטרקציות בעיירה עצמה. מדובר בנקודת יציאה לטיולי יום באיזור הבארן, הליכה, צפייה בציפורים, טיולי מערות ובאופן כללי מקום מושלם לשבת לקרוא ספר, או - לכתוב אחד.

!היי בנות

איי אראן

אחרי ההליכה המרובה שבה פיתחנו מודעות למצפן הפנימי המקולקל שלנו וגם כי אין לנו מעבורת, סירה או אפילו קאנו בכיס המעיל, החלטנו לחזור לטיולי יום מאורגנים. מול מלון ויקטוריה יש סוכנות טיולים קטנה ושם קנינו טיול יום, שהוא בעצם כרטיס הלוך ושוב למעבורת לאיי אראן.

איי אראן הם קבוצה של שלושה איים הממוקמים במפרץ גאלוואי, לחופה המערבי של אירלנד. אינישימור הוא האי הגדול והתיירותי ביותר שבשל שטחו הנרחב מציע הכי הרבה אטרקיות יחסית לאחיו הקטנים יותר. פה תוכלו למצוא מסלולי הליכה, מבנים ארכיאולוגים והסטוריים, כנסיה קלטית עתיקה, טיפוס, קפיצה מצוקים ואפילו גלישה בלב האוקיאנוס האטלנטי. זה המקום לבקר בכנסיות קלטיות בעלות חשיבות היסטורית או באתר מורשת עולמית דאן אונגסה (Dun Aonghasa) הממוקם בקצה צוק שגובהו כ-90 מטר מעל פני הים. אפשר להגיע לטיול יום או למספר ימים, ללון באחד מבתי ההארחה או, שימו לב ב"גלמפינג" שהוא למעשה סוג של קמפינג מהודר ומפנק יותר. האי השני, אינישמן הוא קטן יותר ומציע הליכה לאורך הצוקים, תצפית על צוקי מוהר, חופים יפהפיים, מבנים הסטוריים, תרבות עתיקה ועוד. מאחר ולקחנו טיול ליום אחד החלטנו לרדת באי הקטן ביותר - אינישיר, הביקור שם הוא בגדר חוויה אותנטית שלא תמצאו בשום מקום אחר במדינה שכן התרבות והמסורת האירית נשתמרו פה להפליא. אמנם אי אפשר לאמר שהם מנותקים לחלוטין מהעולם המודרני, בכל זאת מדובר ביעד תיירותי עם ווי פיי (שבא והולך), אבל המקומיים הצליחו לשמר את הקסם של העולם הישן והתאימו אותו למבקרים.

במבט לאחור, או בביקור הבא, בהחלט אשמח לבלות כמה ימים גם באינישימור, לספוג את התרבות המקומית, לעשות יוגה על צוקים, להירגע ואולי אפילו לגלוש (וליפול) באלגנטיות של חזיר ים אל מימיו התכולים של האוקיאנוס האטלנטי.

אבל בחזרה אל אינישיר, התחלנו כמובן בבית הקפה הקטן שסמוך למזח. אם אתם אוהבים מקומות ציוריים, זה המקום להגיע אליו, כבר בירידה מהמעבורת קיבלו את פנינו חוף חולי לבן ובתולי, מים בצבע טורקיז קריסטל צלול ושפע סירות דייג המשמשות את המקומיים לצייד עבור מאכל. השמש החמימה שליוותה אותנו בצוקי מוהר כנראה נשארה שם שכן מזג האוויר תעתע בנו מעט, השמש באה והלכה ורוחות מקפיאות שהגיעו משום מקום תפסו אותנו לא מוכנים, אבל ההליכה ברחבי האי והנוף הקסום שלו חיממו אותנו מבפנים ומבחוץ. אינישיר, כמה שהוא קטן, כך הוא ייחודי. כאן תמצאו תערובת צבע אקלקטית הנפרשת על המרחבים והגבעות ויוצרים תחושה אמיתית של כפר דייגים מבודד קלאסי. אזור הכפר הראשי נמצא ממש בסמוך לחוף הים ומוקף גבעה קטנה שבראשה טירה ומצודה המשקיפות על המבקרים ועל אלו שעתידים להגיע.

בלב הכפר חיה קהילה מקומית שעדיין דבקה באורח החיים המסורתי של אירלנד. אפשר ומומלץ לבקר בבר המקומי המשמיע מוסיקה מסורתית או במרכז לאמנויות Aras Eanias בו נלמדים קורסי מוסיקה ואומנות איך לא - מסורתיים.

רגע פסטורלי על רקע ספינה נטושה

עלינו במעלה הגבעות אל שברי מבנה האבן והשקפנו על הנוף, המשכנו לטייל בין מבני אבן עתיקים, ראינו כנסייה קטנה מהמאה העשירית לספירה והרגשנו קטנים תחת הצל שהטיל שלד הספינה הטרופה שבקצה האי - The Plassy. עבורי כל האי הוא אטרקציה אחת גדולה, אבל אין ספק שהשלד המחליד של הספינה השוכן בקצה המזרחי ביותר של האי הוא רגע של פעם בחיים ומזכיר ביקור במוזיאוני טבע בהם שלדים עצומים של דינוזוארים מתנשאים אל על.

הפלאסי שימשה כספינת מטען שבשל תנאי ים קשים עלתה על סלעים סמוך לחופי אינישיר בשנת 1960. מספר מקומיים סיכנו את חייהם ויצאו אל הים הסוער על מנת לעזור למלחים ששהו על הספינה ובכך הצילו את חייהם של כל אנשי הצוות. באופן מפתיע הספינה לא שקעה אלא נישאה על גבי גלים סוערים אל קצה האי ומאז ועד היום - זהו מקום מושבה.

תוך כדי דילוגים על אבנים עצומות התקרבתי עד כמה שאפשר והצצתי אל בטן הספינה העצומה הזו, בתכלס אין באמת מה לראות בפנים וזה גם קצת מסוכן, אז הצעתי לכם היא להסתכל מקרוב ובו זמנית, להיזהר :) אחרי זה עצרנו לקפה בנוף הכי פסטורלי שאדם יכול לבקש לעצמו ואת סוף היום סיימנו על החופים הלבנים שם זכינו במפגש נדיר עם דולפין ששחה סמוך לחוף. מספר אנשים אמיצים נכנסו למים הקפואים בבגד ים ושחו לצד הדולפין המקסים שנראה כי נהנה מאוד בחברתם.

טיפים לסיום

המסלול שלנו היה: דבלין - קילקני וגלנדלוק - גאלוואי - צוקי מוהר - העיירה דולין ואיי אראן.

מזכרות

כמעט בכל פינה בדבלין תוכלו למצוא חנות מרשת Carrolls Irish Gifts שמציעה הכל מהכל: סוודרים ממותגים, כלי כתיבה, מחזיקי מפתחות, מגנטים למקרר ועד שוקולד בטעם גינס (לא להיט ;)

לשים או לא ל-סים?

אני אוהבת להתנתק מהטלפון בחופשות אבל גם אוהבת את הגוגל שלי קרוב ואת אפליקציית מפות אפילו עוד יותר, ולכן סים מקומי הוא תמיד האופציה הכי טובה עבורי, במיוחד לאור העובדה שהחבילות השערורייתיות שמוצעות בארץ פשוט לא שוות את המחיר. סים מקומי של חמישה ג'יגה עולה עשרה יורו ומשאיר אתכם זמינים בווטסאפ עם המספר שלכם, מה צריך יותר מזה? בקיצור, לשים, בטח לשים - סים מקומי.

טבעונים באירלנד

אל תצפו ליותר מדי מהמדינה שהולידה את פאי הרועים (מי שרוצה מתכון טבעוני אליפות - צרו קשר) הכבשה שראיתם היום יכולה בקלות להפוך לארוחת הצהריים של מחר, במיוחד כשמתרחקים מהעיר.

תמיד תזכרו שבירה היא חיטה וחיטה היא פחמימה ולכן היא יכולה להוות תחליף מושלם לארוחת צהריים. אני אכלתי בעיקר במסעדות תאילנדיות או סנדוויצים שהוצאו מהם רוב המרכיבים, אבל זה אורח החיים שבחרתי ואני חיה איתו בשלום.

זהו לבינתיים, נתראה בטיול הבא!