סלוניקי, יוון

הפסל של ניקולס וטסיס המוצב בחזית המגדל הלבן, נבנה בשנת 1934

את אווירת החופש בסלוניקי מרגישים מיד ברגע הנחיתה.

אל תתפסו אותי במילה, אבל אני חושבת שהפעם האחרונה שהרגשתי ככה קרובה לגעת בחופש אופטימי ונאיבי על אמת, הייתה אי שם בשנת 2015 כשנחתי בשדה התעופה הקטנטן בסיאם ריפ בדרכי להרפתקה חדשה שכללה מקדשים עתיקים, נופים מרהיבים, חברים חדשים וכיאה לכל טיול במזרח הרחוק - גם קלקול קיבה.

אחרי שהחתימו לנו את הדרכונים, יצאנו אל מסוף האוטובוסים הקטן וחיכינו לאוטובוס ענתיקה שלקח אותנו לעיר, נסיעה של כארבעים דקות בעלות של יורו לאדם. ירדנו בתחנה המיועדת והלכנו דרך רחובות ריקים אל המלון שבמרכז העיר. בדרך הספקתי לקלוט כמה כתובות וציורי גרפיטי שבקרוב מאוד יסתבר לי שמכסים את העיר כולה ומעניקים לה נופך ייחודי וגראנג'י.

?אוטובוס ענתיקה בכיכר אריסטוטלוס, לא הגיע הזמן לעבור לחשמלי

לילה ראשון במלון Nea metropolis

את הלילה הראשון העברנו במלון קטן בשם nea metropolis, מקום שארז, בן זוגי, נוהג לפקוד בכל פעם שהוא מגיע לסלוניקי למשחקים של אריס (או בשביל לברוח ממטלות הבית).

אקסטרים לונג שוט, שנת 2010

ארז נסע למשחק כדורגל של אריס, לא היה לו כרטיס והוא לא ידע אם ישיג אחד בזמן. מה שכן הייתה לו זו תקווה, אופטימיות או מה שנקרא בשפת העם "חוסר מודעות". הוא לא ידע שהשעות הקרובות יהוו אבן דרך בחייו והוא בטח לא שיער שהמלון שסגר באקראי דרך האינטרנט יהפוך להיות חלק משמעותי ובלתי נפרד מעתידו.

בדלפק הקבלה קיבל את פניו בברכה דימיטריס, עובד המלון, כששמע שיש אוהד שהגיע במיוחד מישראל ואין לו כרטיס למשחק אמר שינסה לעזור. שעות ספורות לפני שריקת הפתיחה שלף דימיטריס את הכרטיס הנכסף והגיש אותו לארז כלאחר כבוד. באותו רגע, בבית המלון הקטן שבמרכז העיר התחילה ידידות נפלאה וארוכה בין שני זרים. השנים עברו, והמציאות שיש לה נטייה לפעמים לשעמם ולפרקים לעלות על כל דמיון עשתה את שלה ודימיטרי נפטר בטרם עת; ארז, מתוך נאמנות ותחושת הוקרה, החליט שבכל פעם שיטוס לסלוניקי ילון במקום הזה.

חזרה למציאות. חדר השינה שלנו סטנדרטי לגמרי. "חדר לגברים" החלטנו לקרוא לו. יש מיטה, מקלחת, מזגן ואפילו טלוויזיה קטנה. אם אתם בעניין של חופשה מפנקת, המלון הזה לא בשבילכם, אבל אם אתם מטיילים שעושים דרכם באירופה וזקוקים למיטה חמה במרכז העיר ובמחיר שווה לכל נפש nea metropolis יכול לספק את כל צרכיכם בקלות. ומה איתנו? בינתיים העייפות עשתה את שלה, עצמנו עיניים והתחלנו לחלום ביוונית.

ויהיה לילה ויהי בוקר יום שני

למחרת יצאנו לסיבוב בעיר. המקום הראשון שהלכנו אליו נקרא Kostas Pub שנמצא מרחק הליכה קצרצר מהמלון ברחוב Ionos Dragoumi 40.

שוב אקסטרים לונג שוט, הפעם לשנת 2015, כמה חודשים לפני שידעתי שיש ישות כזו שנקראת ארז שיום אחד ניפגש, נתחתן והוא לא ישטוף כלים אף פעם, הייתי בכלל בצד השני של העולם וטיילתי במקדשי אנגקור וואט בקמבודיה (אותה קמבודיה מהפסקה ראשונה, זוכרים?) ואילו בצד השני של הגלובוס ארז שוב נסע לסלוניקי. מאחר ועבר קצת זמן מהביקור האחרון שלו הוא לא זכר את המיקום המדויק של המלון ומצא את עצמו משוטט ברחוב סמוך בניסיון לזהות משהו מוכר. באותה שעה בדיוק, השמש הייתה בתהליכי זריחה, בית קפה קטן בדיוק פיהק את פיהוקי הבוקר הראשונים שלו ובעל המקום, קוסטה, עסק בפתיחה לקראת יום העסקים. ארז פנה אליו וביקש הכוונה למלון וקוסטה שיכול היה להסביר לו בעל פה לפנות ימינה ושמאלה, החליט לעזוב לרגע את מטלות היום והוביל אותו אל פתח המלון שנמצא, כאמור, מספר דקות הליכה ממנו. נאמנות כבר אמרנו? מאז בכל פעם שארז מבקר בסלוניקי, הוא פותח את הבוקר עם קפה מקומי ומאפים שנדמה כאילו הונחו בפתח גן העדן וכל מטרתם בחיים היא לפתות אותך לאכול מהם עוד ועוד ולעזאזל הקלוריות – תגידו שלום לשומן טראנס.

פרפה מקומי ומאפים בטעם גן עדן

הקרב על הקפה: יוון VS איטליה

חשבתם שאיטליה היא בירת הקפה? Well, think again.

היוונים לא שותים קפה. לי נדמה שהם סוגדים לקפה. בכל פינה בעיר תמצאו לא אחד ולא שניים, אלא עשרות בתי קפה זה לצד זה שחיים, נושמים, מקציפים ומגישים, איך לא - קפה. באחד הבקרים ביקשנו לראות תפריט אוכל והמלצר כל כך התרגש והתבלבל למראה שני התיירים שאשכרה רוצים לאכול. הבטנו סביב וגילינו שכולם נמצאים עמוק בכוסות הקפה שלהם, ואוכל? אולי בהמשך.

אם כבר קפה, אז קפה קר זה הדבר. אתם תמיד יכולים לשתות אספרסו, שחור או הפוך, אבל אם הגעתם ליוון אתם מוכרחים לשתות את הקפה המוקצף והאלוהי שלהם הידוע בכינוי המרגש: פראפה. הרי כבר ידוע שכולנו שונים אבל כולנו שווים וכל אחד אוהב את הפראפה שלו אחרת, לכן כעת, ברשותכם, נעבור לסקירה קצרה של אפשרויות הקפה העומדות בפניכם כפי שלימד אותי מלצר חייכן ומיומן, כדי שבנסיעה הבאה שלכם ליוון תקבלו בדיוק מה שאתם אוהבים. מוכנים? יאללה תתחילו לשנן.

ביוון יש שלוש רמות של המתקת פראפה: gliko, metrio, sketo. גליקו - מתוק, כלומר שלוש כפיות, מטריו - בינוני, רק שתי כפיות, סקטו - נקי, יעני בלי סוכר בכלל. כמו כן, יש לכם אופציה לשתות את הקפה עם חלב או בלי חלב. וביוונית - me gala\den gala. מ'גאלה - עם חלב, ד'נגאלה - בלי חלב.

זוהי, בגדול זו כל תורת הקפה על רגל אחת ישנונית.

פרפה סקטו ד'נגאלה, פעם הבאה בלי קש

אם בא לכם לזרום על השפה המגניבה הזו, ולו רק בגלל שהסלוניקים סופר דופר נחמדים אבל האנגלית שלהם לא תמיד משהו, תוכלו אפילו לבקש את הקפה ביוונית. איך? ככה: enan kafe parakalo - אנן קפה פאראקאלו שמשמעותו "קפה אחד בבקשה".

ומאחר ואנחנו מספר אחת בשמירה על איכות הסביבה כדאי שנלמד גם לבקש את הקפה שלנו בלי קש, נכון? איך? ככה: Den chreiázomai áchyro – ד'נח'ריאזומיאה אח'ירו.

ובקיצור, בבואכם להזמין קפה, פשוט חזרו אחריי: "אנן קפה פאראקאלו, סקטו ד'נגאלה, ד'נח'ריאזומיאה אח'ירו" ובתרגום לשפה שאנחנו אשכרה מבינים: "קפה אחד בבקשה, ללא סוכר, בלי חלב, בלי קש".

כמה טעים, כמה קל. הפנמתם? נקסט!

חם חם חם, הו כמה חם

ממש כמו בישראל - חם בסלוניקי ועור הפנים צריך הגנה מהשמש, אחרת אני אהיה בצרות עם רופא העור שלי שהאידיאל שלו הוא שכולנו נסתובב עם מטרייה בימי הקיץ החמים וההתפשרות שלו היא שלא אצא מהבית בין השעות של זריחת החמה ועד שקיעתה. אבל רצונות לחוד ומציאות לחוד, לכן אם אתם מטיילים בעונת הקיץ, הצטיידו בכובע רחב שוליים כמו של סבתוש משנות העשרים וקרם הגנה שמתאים לעור שלכם.

אחרי שקניתי כובע ושתינו פראפה סקטו דנ'גאלה (ראיתם מה עשיתי פה?) הרגשנו נמרצים למדי, אז ירדנו לכיוון הנמל דרך רחובותיה הצרים של העיר. עברנו את רחוב צימיסקי המוכר עד לכיכר המרכזית ובדרך ראינו המון קיוסקים קטנים. שאלתי את ארז לפשר הדבר והוא הסביר לי שכמו שבתל אביב יש am:pm בכל פינה - ככה עם הקיוסקים. פה תוכלו למצוא כל מה שאתם צריכים ליום טיול בעיר: ממניפות צבעוניות, שתייה קלה או חטיפים ועד כרטיסים לאוטובוס.

!קלימרה

לא קניתם כרטיס? לא נורא. יש פתרון. אמנם בסלוניקי לא שמעו על מהפכת הרב קו של השר כץ, אבל בכל אוטובוס יש מכונה אוטומטית למכירת כרטיסי נסיעה. רק זכרו להסתובב עם כסף קטן כי המכונה לא חובבת מתן עודף (אל תגידו לא ידענו). ועוד נקודה למחשבה: כרטיסי נסיעה שאפשר לקנות עצמאית על האוטובוס עצמו, איזה רעיון גאוני, אה? אחרי שעקצתי בשנינות את מהפכת הרב קו בישראל (שהיא באמת מצוינת) אפשר לחזור לחוויות ארז ושימי בסלוניקי. המשכנו לרדת לכיוון הנמל והגענו לטיילת. איזו טיילת נהדרת יש לעיר הזו, היא משתרעת לאורך מספר קילומטרים מהמרינה ועוד הרבה אחרי המגדל הלבן. חיפוש קצר בגוגל גילה לי ששמה הרשמי הוא "טיילת ניקיס" ולאורכה תמצאו עשרות מסעדות ובתי קפה שצופים לנמל ומציעים שלל מאכלים (וכמובן קפה!). זה הזמן לנשום עמוק את הנוף הכחלחל של נמל סלוניקי, למלא את הלב באהבה ולצלול אל החופש בעיניים פקוחות לרווחה.

תיירת בטיילת ניקיס

המגדל הלבן

בקצה הטיילת שוכנת אחת מנקודות העניין המרכזיות של העיר - המגדל הלבן. במגדל הלבן נמצא המוזיאון לתרבות ביזנטית, שם תמצאו פסלים, כדים, ציורי קיר ושלל אלמנטים מתור הזהב של התקופה הביזנטית בצפון מקדוניה ועד ימינו אנו. כניסה למגדל עצמו עולה שני יורו לאדם וישנה אפשרות לקחת סיור מודרך קולי בתשלום נוסף. אנחנו וויתרנו על האזניות וסיירנו בין קומות המגדל. הדלת האחרונה הובילה אותנו לנקודת תצפית רחבה של 360 מעלות על הנמל ופרברי סלוניקי, אז אם הגעתם עד לכאן זו בהחלט אטרקציה שלא כדאי לפספס (מומלץ להצטייד בנעלי הליכה נוחות).

בחזית המגדל הלבן עומד פסל שיש מפואר ואם חשבתם לרגע (כמוני) שמדובר באריסטו, אפולו או איזה אל יווני, טעיתם. זהו הפסל של ניקולס וטסיס - בן לשושלת אנשי צבא ואדמירל בצי היווני בתקופת מלחמת הבלקן שהתרחשה אי שם בתחילת המאה הקודמת. הפסל עצמו נבנה בשנת 1934, אבל אם תשאלו אותי הוא נראה חדש לגמרי (זה הזמן לשתף בטיפים לניקיון פסלי שיש עצומים, אם אתם יודעים על כאלה, פליז תרשמו לי בתגובות).

תארזו לי הכל, תודה

בדרך חזרה עצרנו ב Nut factory, חנות שמוכרת את כל סוגי האגוזים והשקדים שתוכלו לחלום עליהם. כטבעונית בחו"ל אני כמעט תמיד דואגת להסתובב עם שקית אגוזים בתיק, למקרה שלא אמצא מה לאכול. זה טריק לחיסול ממוקד של רעב שאני סוחבת איתי עוד מהתקופה שאחותי ואני חרשנו את תאילנד ברכב והגענו לכפרים נידחים שלא שמעו על השפה האנגלית ובטח לא שמעו על טבעונים.

מצוידים בשקיות קשיו, בוטנים ושקדים קלויים עלינו חזרה לכיוון כיכר אריסטוטלוס שהיא בערך נקודת ההתחלה, האמצע והסוף של סלוניקי. שלא תבינו, מדובר בעיר לא קטנה, אבל כיכר אריסטוטלוס היא ה-X שמסמן את האוצר. מכאן פורקים ומעמיסים תיירים, יוצאים לטיולים, אוכלים גירוס (יש גם טבעוני!) ומבלים בטברנות הסמוכות.

The met hotel

חזרנו למלון ולקחנו את המזוודות, אחרי שפרגנתי לארז בלילה נוסטלגי במלון שהוא כל כך אוהב, הגיע הזמן לפינוק במלון חמישה כוכבים ולכן היעד הבא שלנו היה מלון met המפואר ששוכן כשבע דקות נסיעה מכיכר אריסטוטלוס.

פרפה על גג מלון המט

לפני הכל (זה אומר, לפני התלונות) מדובר במלון באמת מפנק עם חדר כושר, סאונה רטובה (הפרדה לנשים וגברים) ג'קוזי, בריכה סגורה במתחם הספא ובריכה מלבנית גדולה בגג המלון. בטרקלין הכניסה יש בר גדול שמגיש גם ארוחות ובר נוסף במתחם הבריכה העליונה שהופכת למסעדה בשעות הערב. בחדר המלון חיכה לנו סמארטפון עם אינטרנט חופשי שהפציר בנו לקחת אותו כשאנחנו יוצאים מהמלון ולהיעזר בו לניווט, לגיגול או לקבלת המלצה לטיול יום, בר או מסעדה.

פעם בשעה יש הסעה מהמלון לעיר וחזרה. החלטה נבונה שבהחלט גרמה, לנו לפחות, לבחור לישון במט על פני מלון במרכז העיר. אז באמת שמדובר במלון מפנק שלא חסרים בו פסיליטיז (ארבעה ימים ברצף חרשתי את הסאונה והפחדתי ילדה קטנה שנכנסה וראתה אותי בלי חלק עליון) אבל הבחירה במלון שלא נמצא במרכז העיר היא גם בחירה די מגבילה למי שאוהב להיות ספונטני (כמונו) ולא תלוי בהסעה או בהזמנת מונית ספיישל. מעבר לזה, החדרים נעימים, הקוקטיילים בבר מצוינים וארוחת הבוקר עשירה. כמובן שאם אתם טבעונים או צמחונים כדאי לשלוח מייל למלון טרם הגעתכם ולשאול מה ניתן לעשות בנידון.

אצטדיון Kleanthis Vikelidis

אנחנו סלב. מחלקים חתימות בכיכר רבין עוד שבוע

"התמזל מזלי" וגילינו שיש משחק אימון ראשון לעונה של קבוצת אריס, אז בערב השני שלנו נסענו לאצטדיון הבית שלהם לחוויה מלאת טסטוסטרון וכשאני אומרת מלאת טסטוסטרון אני מתכוונת שהרחובות הסובבים היו עמוסים באוהדים נלהבים ואוהדות - אין. כמובן שהגענו בערך שעתיים לפני תחילת המשחק בשביל, לדברי ארז, "להרגיש את האווירה". אספנו את הכרטיסים ועשינו סיבוב רגלי שבשבילי היה הזדמנות מצוינת לבחון את הגרפיטי על הקירות, לשתות עוד פרפה סקטו דנ'גלה ולאכול בוטנים - כיאה לאוהדת מן השורה.

איכשהו, עד היום לא ברור לי איך, תמונה שלנו הגיעה לעיתון אונליין מקומי בו נכתב על שני אוהדים שהגיעו במיוחד מישראל לצפות במשחק האימון. אני, אוהדת? יאללה זורמת. המשחק עצמו היה חוויה די מעניינת ובמהלכו הסתבר לי שזו למעשה הפעם הראשונה שלי במשחק כדורגל לייב! האווירה הייתה סוחפת, האוהדים שרים, מניפים דגלים, מעודדים ופעם ברבע שעה מאירים את היציעים עם פצצות עשן צבעוניות. מסקנה – בפעם הבאה לזנוח את הפרפה ולבחור באלכוהול.

לאדאדיקה – רובע חיי הלילה של סלוניקי

כמו כל עיר נמל, גם הרובע הסמוך למים הוא לרב המעניין ביותר. בעיני רוחי אני יכולה לדמיין את הימאים שעגנו בנמל ולאחר שפרקו את סחורתם יצאו לפרוק כל עול במסבאות העיר בטרם חזרתם למסע ימי ארוך שאולי כולל גם מפגש עם פיראטים. ביוון של היום הימאים מעונבים והפיראטים היחידים יושבים במס הכנסה, אבל יש דברים שלא משתנים וכשיורדת החשיכה על העיר - הקסם מתחיל. טברנות עמוסות כל טוב, מוזיקה יוונית חיה, ברים שוקקים ומועדונים שמציעים לכם בילוי לילי שמח במיוחד עד השעות הקטנות של הלילה.

Matute דרינק לילי בבר

הרחובות הקטנים שמתחברים לסמטאות מלאים בניגודיות; מלונות בוטיק מול קירות בטון ארוכים וחשופים לצד מבנים ישנים עמוסי גרפיטי מוכיחים שאומנות לא שוכנת רק במוזיאונים.

נדמה שהציורים האמנותיים ביותר נמצאים בעיקר ברובע הברים אבל אם מסתכלים היטב, אפשר לראותם בכל פינה ולטייל בין גורילות, נסיכות, חתולים ופרחי קיר שמעניקים נופך קסום והופכים את העיר לבועת גרפיטי אחת גדולה. כמנהגי בקודש, כשחזרתי למלון, פניתי לחברי הטוב גוגל וגיליתי שיש תרבות שלמה של אמני גרפיטי בסלוניקי שצובעים את כל העיר, מקירות ועד קרונות רכבת נטושים.

גרפיטי מדהים על דלת בר הגורילז

מעוניינים לדעת מי עומד מאחורי אמנות הגרפיטי בסלוניקי? מצרפת שני לינקים ששופכים מעט אור על פועלם בעיר:

http://www.isupportstreetart.com/urbanact-wall-thessaloniki-greece/

http://urbanlives.it/blog/back-to-thessaloniki-four-days-of-friends-and-graffiti/

טבעונים ביוון

היוונים, על אף קול הבריטון שלהם, הם אנשים נינוחים. בכל הפעמים שהייתי ביוון, באיים או בסלוניקי, לא ראיתי יווני אחד כועס ולא שמעתי צפצופים בכביש. הם פשוט רגועים ובאמת מנסים לעזור. אבל יש מושג אחד שהם לא הפנימו עד הסוף והוא – טבעונות. אז אם אתם כמוני, כדאי לכם לוודא שהם מבינים מה הן המגבלות של טבעונות ולהזמין מנה בהתאם, או ללכת למסעדות טבעוניות נטו, שם הסיכון שלכם לאכול משהו שמכיל בטעות ביצים או גבינה (גוועלד!) הוא הרבה יותר נמוך. סלוניקי, יחסית לאיים נחשבת מתקדמת בענייני טבעונות. ככל הנראה לא תמצאו פה שקשוקה טבעונית או ארוחת בוקר מפנקת כמו באנסטסיה התל אביבית, אבל תזכרו שתמיד אפשר להסתדר. שני מקומות שממש אהבתי הם: Roots מסעדה טבעונית לחלוטין שמציעה שלל מנות מגלילות חציל ועד גירוס טבעוני ו-Goodies burger שמגישים המבורגר בשרי לצד המבורגר טבעוני מושלם (על פלנצ'ה נפרדת כמובן). מעבר לזה יש סושיות, סנדביצ'ים בבתי קפה, סלט יווני בטברנות הוא תמיד אופציה טעימה ואם יש לכם אפשרות לבשל, תעשו לעצמכם טובה, תיכנסו לסופר ואל תיבהלו מהמחירים הנמוכים... אני לא ארחיב בנושא רק אומר שאננס טרופי ביורו שלושים וחמש גרם לי לרצות להישאר בסלוניקי או לפחות להפוך ליבואנית אננסים ולייבא את כולם רק לעצמי.

גירוס טבעוני! כבוד

בשביל מישהו שעבורה חופשה אמתית חייבת לכלול חוף ים, קרם הגנה ומאי טאי, ארבעה ימים עברו מהר מדי. אמנם הספקנו גם לעשות טיול יום למנזרים התלויים במטאורה, לעשות קצת שופינג (מומלץ מאוד לחובבי הז'אנר) ולהתפנק עם מסאג' אבל בהחלט אפשר לאמר שעוד לא ראינו כלום.

הסכמנו שבטיול הבא שוכרים רכב ונוסעים לטייל מחוץ לעיר, נחים בחופי הים של קלמריה, מטפסים על האולימפוס, או מדרימים לחופים המרהיבים של פיליון.

ויש גם וידאו!